האיש שיודע לשאול
מישל דור חוזר לרכוב
מישל חוזר לרכוב: הכלל החשוב ביותר שתלמדו בהדרכת רכיבה מתקדמת
קישור לכתבה המלאה
בימים שבהם הכבישים פקוקים וצפופים והנהגים לחוצים ועצבנים, חלקם אפילו אלימים, קבלו את טיפ הרכיבה האולטימטיבי ששינה את סגנון הרכיבה וההתנהלות של מישל דור. מה אתם יודעים על "רכיבה שלילית", ומה טיפ הרכיבה שלכם?
לימוד נהיגה להוצאת רישיון לאופנוע בישראל הוא, איך לומר את זה בעדינות? מבזה.
לא את התלמידים, חלילה, אלא את מדינת ישראל. כדי שלא להתדרדר לרמת הביטוי שמקובלת בפוליטיקה בימינו בואו נסתפק באמירה שמי שמקבל רישיון רכיבה בישראל לא למד לרכוב.
לפני שנים לא מעטות, כאשר עברתי את המסלול הזה בדרכי לרישיון הנכסף, שלחו אותי ידידיי האופנוענים אל צדיק בסדום, אחד ממורי הנהיגה היחידים שהתאמץ בשעתו להעניק לתלמידיו קצת יותר מן המינימום שנדרש כדי לעבור את המבחן. הסיבה שאני מזכיר אותו כעבור כל כך הרבה שנים לא קשורה ללימוד עצמו אלא ללקח שאיתו הוא הוציא אותי לדרך.
לאחר שעברתי את המבחן וקיבלתי רישיון, רגע לפני שנפרדנו, הוא קרא לי וביקש שאכרע ברך לצידו ואתן לו את כף היד שלי. לא הייתי סגור על הכוונה שלו אבל הבחור חייך ולא חשדתי בדבר. אז, תוך שבריר שנייה, הוא שייף עם האצבע שלי את האספלט הלוהט במהירות. העור של האצבע נקרע ושתת ממנה דם, וכאשר צעקתי מכאב, כצפוי, הוא אמר לי בקול קר משפט שנחקק אצלי טוב מאוד: "זה, מישל, מה שקורה לגוף שלך במהירות של 2 קמ"ש. תדמיין לעצמך מה יקרה לך במאה קמ"ש. אז דבר ראשון – לך תתמגן, ודבר שני – גש לעשות קורס רכיבה מתקדמת".
עם טיעון כל כך משכנע ואצבע שותתת דם רצתי לרכוש לעצמי ציוד מגן איכותי, ונרשמתי לקורס רכיבה מתקדמת אשר יישר אותי היטב לפני שגיבשתי הרגלי רכיבה גרועים. דברים שלמדתי בשעתו מלווים אותי עד היום.
כעת, כאשר שבתי לרכוב אחרי שש שנות הפסקה, חשבתי שהדבר הנכון מבחינתי הוא להסיר את החלודה באמצעות קורס ריענון. יצרתי קשר עם המאורות הגדולים בתחום וגם עם מדריכים פחות ידועים, אבל הסתבר לי שתחום הדרכות הרכיבה עבר כנראה שינוי או שמספר הרוכבים שמבקשים להשתלם יצר מציאות של "קונים בלבד": מחירי ההדרכות גבוהים בהרבה מכפי שזכרתי.
לאחרונה ביצעתי מספר השתלמויות והדרכות, ואולי עוד אפרט לגביהן בעתיד, ובאחת מהן קיבלתי את טיפ הרכיבה הטוב ביותר שקיבלתי מימיי, ובוודאי הטיפ האקטואלי ביותר. בקורס, במסגרת 'פרוריידינג', השתתפו מספר מדריכים ותיקים בהם גם ראובן סביו שמידי פעם כותב גם ב-TheDoo.
בסיום הקורס, כאשר התכנסנו – המשתלמים וצוות המדריכים – כדי לסכם את האימון, דיברנו על מבט, בלימה, תנוחת רכיבה, היגוי הפוך, חמיקה ממכשול, כיכרות, תשתיות, חורף, האצה ומה לא. זה בהחלט היה סיכום ראוי ליום עבודה מפרך ומניב. לאחר כל זאת הוסיף סביו את המסר החשוב שלו, ועל אף שהציטוט לא מדויק אלא נסמך על הזיכרון שלי, זה רוח הדברים: "אתם רוכבים על מכונה שנעה קדימה, לעיתים במהירות איטית ולעיתים במהירות גבוהה. בחשבון פשוט – בכל שנייה שבה אתם והמכונה מתקדמים קדימה אתם מכסים מרחק שיכול לטמון איום וסיכון לתאונה. כדי לרכוב בטוח ונכון לימדנו אתכם להשתמש נכון בהטיית הגוף, להשתמש במראות ובראיה מרחבית, לעבור נתיבים וכל השאר. אבל יש דבר לא פחות חשוב מכל אלה וזה "להימנע מרכיבה שלילית".
רכיבה שלילית היא מה שקורה לרוכב שהאדרנלין קוצף בדמו בעקבות מהלך מסוכן או לא צפוי של נהג אחר על הכביש, בעיקר אם הוא מאלץ אותנו לבצע תיקון אגרסיבי או לשנות בשבריר שנייה את המסלול שלנו או להרגיש כאילו שהרגע ניסו לרצוח אותנו. באותו רגע עוברות לכל אחד מאיתנו האפשרויות האלה: להביט על הנהג עם מבט זועף, לנופף כלפיו באצבע עם תנועה כזאת או אחרת, לבעוט בדלת שלו, לשבור לו את מראת הצד, לעקוף ולחסום אותו, לצרוח עליו או להעסיק את עצמכם בשאלות פילוסופיות לגבי העיסוק של אמא שלו או מי נתן לו רישיון. הבעיה היא שעל כל מעשה או מחשבה כאלה אני מכיר רוכב אופנוע שהתרסק. כל שורה כזאת היא מתכון לתאונה.
הסיבה פשוטה: כאשר המוח שטוף באדרנלין והגוף אחוז בחמת זעם ובשאיפת נקם אנחנו נמצאים בתחום הרכיבה השלילית. זה אומר שהמוח שלנו לא מרוכז במה שהוא צריך לעסוק בו – שזה לאן האופנוע מתקדם. במקום להיות מרוכזים בפעולה הבאה שצריך לבצע אנחנו ממוקדים במה שכבר קרה והסתיים. במקום לאחוז את הכידון אנחנו מועכים את הידיות, הגוף שלנו מתוח כמו מיתר, וזה הרגע להבין שאנחנו בתחום הרכיבה השלילית.
במקום זה, תזכרו שמה שנמצא עכשיו במראות שלנו זאת היסטוריה לא רלוונטית ומה שחשוב זה רק מה שקורה לפנינו ומצדדינו. אם נצליח להתעלם מהנהג שעשה את מה שעשה לא ניפול למלכודת הרכיבה השלילית, וכל מה שזה דורש מאיתנו זה לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה. אין צורך או היגיון לחנך נהגים שנוהגים גרוע – זה רק עלול לגרום לנו לשלם מחיר כבד על טיפשות של מישהו אחר".
